לימונצ'לו - למען עתיד טוב יותר

לאורך ההיסטוריה של האנושות, כשדובר על מוכנות לזמנים קשים הכוונה היא לצורך לאגור מזון לקראת החורף. אולם, באזור המדברי בו אנחנו חיים, לדעתי דווקא החורף הוא העונה העדיפה מבחינת השפע הקולינרי. אם יש עונה שצריך להתכונן אליה היא הקיץ הקשה מנשוא שאופף אותנו בזיעה או בשרב.

כדי להפוך את הקיץ הישראלי לנסבל יותר, אני מכין לימונצ'לו בכמות גדולה שתספיק להעביר אותו צוננים ושמחים. אין כמו לימונצ'לו קפוא ומרענן המחכה לכם בפריזר בסופו של יום לח או בצהרי שבת לוהטת.
כדי להגיע לעונה מוכנים ומזומנים יש להתחיל במלאכה היום, כיוון שתהליך הכנת הלימונצ'לו אורך כחודשיים. התהליך מתחיל בהשריית קליפות לימון באלכוהול ומסתיים כעבור חודשיים בדילול האלכוהול עם מים וסוכר. למעשה, מי שיקשיב לעצתי ויחליט להתחיל יחד איתי את התהליך היום, יוכל ליהנות מהלימונצ'לו בדיוק בתחילת הקיץ.

עבור חלק זה עליכם להצטייד במספר רכיבים:
  • צנצנת גדולה עם מכסה המאפשר אטימה הרמטית
  • אלכוהול 95% (חישוב הכמות בהמשך)
  • לימונים צהובים עם קליפה יפה ונקייה (9-12 יחידות)
  • בקבוקי זכוכית ריקים: כדאי להתחיל להצטייד בהם כבר מהיום, כדי שביום בו הלימונצ'לו יהיה מוכן יהיה לכם במה לשמור אותו

חישוב כמות האלכוהול:
כל אחד יכול לבחור את הכמות הסופית שאותה הוא מעוניין להכין וממנה לגזור את כמות האלכוהול בה להשתמש היום. לדוגמא, אם ברצונכם להכין ליטר אחד של לימונצ'לו עליכם להשתמש היום ב-330 מ"ל אלכוהול 95% להשריית קליפות הלימונים. כלומר, כמות האלכוהול היא 1/3 מהכמות הסופית אליה תרצו להגיע.

אז מה צריך לעשות?

  • בעזרת קולפן ירקות פשוט יש לקלוף את הקליפה הצהובה בלבד (הקליפה הלבנה תהפוך את הלימונצ'לו למריר) של הלימונים ולהניח בצנצנת
  • למזוג אלכוהול 95% לצנצנת ולסגור היטב
  • להניח את הצנצנת במקום קריר ואפל (בתוך ארון)
  • יש לנער את הצנצנת מדי שבוע במהלך החודשיים


מה עושים עם 12 לימונים ללא קליפה?
סוחטים את הלימונים וממלאים שקיות קרח במיץ. 
מקפיאים את השקיות המלאות במיץ ומשתמשים בו כאוות נפשכם ע"י הפשרתו במיקרוגל.

זה הכל לעת עתה, נשוב ללימונצ'לו באמצע יוני כשבאמת נהיה זקוקים לו.
עד אז, אתם מוזמנים להמשיך ליהנות מהפוסטים הבאים...

תוויות , , , , | השארת תגובה

קוביות של תשוקה - בראוניז שוקולד לבן ופסיפלורה

הכיף הגדול בעיסוק בבישול הוא שאין סוף לחידושים וההמצאות שניתן להגיע אליהם. אין צורך להיות מומחה קולינרי או שף מולקולרי, לפעמים אפשר בפשטות להגיע למשהו חדש רק בעזרת אינטואיציה טובה לשילוב מרכיבים וידע בסיסי. בדרך כלל ניסיונות חדשים קורים כשמזדמן לי מרכיב אחד מיוחד. הפעם, חבר לעבודה הביא פסיפלורות משיח הגדל ליד ביתו וכך נולד גם המתכון הזה.
השידוך בין פסיפלורה חמצמצה לשוקולד לבן מתוק מתבקש וכששניהם מרכיבים עוגה במרקם של בראוניז מדובר בהצלחה מסחררת. המתכון קליל, ההכנה נטו היא 20 דקות ולאחר הקירור יחכו לכם קוביות של תשוקה שלא תוכלו להפסיק לאכול.
  
אחת הבעיות בבישול עם פסיפלורה היא שיחס הגרעינים בפרי הוא גדול. אמנם כשאוכלים את הפרי כמו שהוא אין הדבר מפריע. אבל, בעוגה , קרם או מוס פסיפלורה העניין יכול להיות לא אסתטי ולא נעים בפה. על מנת לפתור את הבעיה יש להוציא את תוכן הפרות למסננת ובעזרת כף לדחוס את המיץ מבעד לחורים. לאחר מכן, מוסיפים כף מהגרעינים למיץ לצורך אסתטי בלבד.

מתכון בראוניז שוקולד לבן ופסיפלורה
200 גרם שוקולד לבן (2 חבילות)
50 גרם חמאה
100 גרם קמח
כפית אבקת אפייה
1/3 כוס מיץ פסיפלורה + 2 כפיות גרעינים
2 ביצים
100 גרם סוכר
כפית תמצית קוקוס
לזיגוג:
מערבבים
100 גרם אבקת סוכר
1/3 כוס מיץ פסיפלורה + 2 כפיות גרעינים

מכינים את מיץ הפסיפלורה:
1. מרוקנים את הפסיפלורות למסננת מעל קערה.
2. עם כפית לוחצים את בשר הפסיפלורה דרך המסננת לקבלת מיץ

מחממים תנור ל-170 מעלות
1. ממיסים במיקרו / בסיר על אדים שוקולד וחמאה
2. מקציפים היטב ביצים וסוכר כ-5 דקות
3. מקפלים לתוך השוקולד המומס את הביצים המוקצפות
4. מערבבים פנימה מיץ פסיפלורה ותמצית קוקוס
5. מוסיפים קמח ואבקת אפייה
6. מעבירים את התערובת לתבנית מרופדת בנייר אפייה.
7. אופים כ-30 דקות.
8. מוציאים מהתנור ומורחים זיגוג פסיפלורה
מצננים ומעבירים למקרר לכמה שעות.
לאחר קירור פורסים לקוביות ושומרים במקרר בקופסה

תוויות , , , , | 4 תגובות

פירות ים - עבודה משתלמת

פירות ים הם מההוכחות הבודדות שנותרו לכך שעדיין קיים בעולם יחס ישיר בין כמות העבודה שאדם משקיע והתמורה שהוא מקבל. לשבת במסעדה ולפרק סרטן זו עבודה לא פשוטה בכלל אבל כשמגיעים לבשר הנמס בפה ומשאיר טעם של חמאה מרגישים גן עדן. בהכנה הביתית של פירות ים כבר לא צריך להתאמץ יותר מדי, ניתן למצוא בשוק פירות ים נקיים ומוכנים להכנה גם טריים וגם קפואים. מישהו אחר התאמץ בשבילכם ולכם נותר רק לשלם. אני דווקא מוצא בפירות ים הזדמנות לחוות את הקשר שבין קבלת חומר הגלם בצורתו המקורית ועד להגשתו על הצלחת. הרי אף אחד לא יפרק פרה או כבש במטבח בעוד קילוף שרימפס או ניקוי קלמרי זו לא משימה בלתי אפשרית. כשקונים פירות ים יש להקפיד על טריות, על מנת לבחון זאת לוחצים על גוף השרימפס או הקלמרי שצריכים להיות מוצקים וחלקים, הריח שלהם צריך להיות ריח עדין של ים.

ניקוי שרימפס:
  1. מורידים את הראש של השרימפס במשיכה
  2. מקלפים מהשריון והרגליים (אפשר להשאיר את הזנב ליופי)
  3. בעזרת סכין חדה חורצים חריץ בגב השרימפס
  4. מוציאים את החוט שהוא למעשה המעיים
  5. שוטפים היטב במים קרים
ניקוי קלמרי:
  1. מנתקים את הראש מהגוף
  2. שולפים מהגוף את העצם שלאורכו
  3. מקלפים את המעטפת הסגולה של הקלמרי
  4. מנקים את תוכן הגוף היטב ושוטפים במים
  5. מנתקים את הראש מהזרועות
  6. בין הזרועות מסתתרת גולה קשיחה. משחררים אותה מהזרועות וזורקים.
  7. מנקים את הזרועות במים
קבב שרימפס אסייתי על חציל בסויה ודבש עם טחינה
אם יש מנה שכדאי להכין מכל המנות בפוסט הזה היא זו. המנה משחקת בטעמים אסייתיים: למון גראס, ג'ינג'ר, שמן שומשום, דבש וסויה. מעל הכל מפתיעים עם משהו משלנו, זילוף של טחינה גולמית. כן, זה הולך מעולה ביחד.
את החצילים יש לאדות בשלב ראשון. אם אין ברשותכם סיר אידוי, לוקחים סיר רגיל מניחים מסננת ומכסים במכסה.    

חצילים בסויה ודבש
1-2 חציל
5 פרוסות דקות של ג'ינג'ר
חצי כוס סויה
2 כפות דבש
  1. מקלפים את החצילים ופורסים לפרוסות עבות (3-4 ס"מ) לרוחב.
  2. מרתיחים מים וג'ינג'ר בסיר לאידוי החצילים.
  3. מאדים את החצילים עד להתרככות אך שישמרו על צורתם.
  4. מערבבים בקערה סויה ודבש.
  5. מחממים שמן במחבת ומניחים את החצילים. 
  6. צורבים את החצילים היטב תוך הברשתם בתערובת הסויה והדבש.
  7. החצילים צריכים לקבל גוון שחום עמוק של קרמל.

הקבבים (4 מנות)
300 גרם שרימפס נקיים
גבעול למון גראס
2 ס"מ שורש ג'ינג'ר
1/4 בצל סגול
צ'ילי גרוס
1 חלמון ביצה
כפית שמן שומשום
נענע קצוצה
מלח ופלפל
  1. במעבד מזון טוחנים למון גראס, ג'ינג'ר ובצל עד דק.
  2. מוסיפים את השרימפס ושאר המרכיבים (למעט הנענע) וטוחנים למחית אחידה.
  3. מערבבים לתוך המחית הרבה נענע קצוצה.
  4. בידיים משומנות יוצרים קציצות קטנות מהתערובת.
  5. מטגנים את הקציצות במחבת משומנת קלות כ-3-4 דקות מכל הצדדים. 
הרכבת המנה
  1. מניחים בכל צלחת 4 פרוסות של חציל.
  2. על החצילים מניחים 3 קבבים של שרימפס.
  3. מזליפים טחינה גולמית על הקבבים.

תוויות , , , , , | השארת תגובה

עגבניות מנומרות - פריט חובה לקולקציה

לפני שבוע חבר ביקש ממני מתכון פשוט למרק עגבניות. אני לא נוהג להכין באופן קבוע מרק עגבניות מכיוון שתמיד נותרתי לא מרוצה לחלוטין מהתוצאה. המרק הזה יוצא דליל, חיוור וגם הטעם איך לומר, לא מפיל מהרגליים. המתכונים רבים וכוללים סוגי טיפול שונים ומשונים לעגבנייה המסכנה ובסופו של דבר תמיד נגמרים בתוספת של רסק מקופסה.  בעצם מה הפלא? ברוב רשתות השיווק עגבנייה רגילה נראית כאילו גדלה לאור פלורסנט, איך יצא מרק טעים מכזו חיוורת? 
כמו בכל מתכון פשוט, אם משתמשים ברכיבים מעולים התוצאה המעולה מובטחת. מיד שאלתי את עצמי מהי העגבנייה הטעימה ביותר שאכלתי? במסעדה איטלקית בצד השני של איילון מגישים סלט קפרזה עם עגבניות מהממות שבשבילו שווה להוציא את הרכב מהחנייה. אלו עגבניות טייגר, מנומרות באדום - בורדו כהה וירוק, בשרניות, מתוקות - פשוט מושלמות הקטנות האלה. אז חיברתי לו מתכון פשוט עם עגבניות טייגר ושלחתי אותו לדרכו. כאן עלי להתוודות, לא ניסיתי את המתכון לפני כן, במשך כל השבוע בער בי הצורך לנסות את המתכון ועכשיו אני מפרסם עבורכם אותו כאן, לאחר הניסיון. חברים, מדובר במרק עגבניות עם הטעם והצבע הכי עשיר שקיבלתי מימי - רוצו לשוק או לחנות הירקות וקנו 3 קילו מהעגבניות האלה. 2 קילו תשימו במרק וקילו אחד תנשנשו עם גבינה בולגרית בזמן שהוא מתבשל. הוספתי למרק לאחר הבישול שעועית אדומה קפואה וכך הוא הפך למנה משביעה בפני עצמה.


על הדרך, הכנתי מאפינס מלוחים עם קישואים, עגבניות מיובשות והמון קצ'קבל. יחד עם המרק זו הייתה ארוחה צמחונית מלאה וטעימה. המאפינס האלה יכולים להיות מצוינים לאירוח, הכנתם קלה ומהירה ואופציות הגיוון אינסופיות. השתמשו בקומבינציות של ירקות אחרים, אגוזי מלך, צנוברים, סוגי גבינה שונים.


תוויות , , , , , | 2 תגובות

שבת של חורף

אין כמו שבת בה לא יוצאים מהבית, מסתובבים כל היום בטרנינג, רואים סרטים ומקשיבים לגשם שבחוץ. אמנם, הרבה שבתות גשומות אין לנו, אז סיבה מספיק טובה לא לצאת מהבית היא למלא אותו בריח משכר של בישול ואפייה.
בשבת שכזו, הכנתי חמין ובכדי למלא את הזמן הפנוי אפיתי עוגיות חמאה וריבה בשלל צורות.  

חמין
החמין הוא התבשיל האידיאלי לשבת כזו, הוא כובל אותך משישי בערב ועד ראשון בבוקר ללא רחמים. ההכנה שלו מתחילה בשישי בערב, נמשכת עד שבת בצהריים ולאחר האכילה אין לך שום יכולת לזוז, גם אם רצית.
החמין שהכנתי כאן מבוסס על מתכון של שרי אנסקי וטיפים של רפי כהן. החמין מכיל אורז בשקית קוקי שבושל בסיר החמין והוכתר כמנצח של הסיר - אל תוותרו עליו.


את הבשר לחמין רכשתי אצל הקצב המעולה שלי. מאז שעברתי לצפון הישן של תל אביב ממרכז העיר האהוב, הוא אחת התגליות המרגשות באזור. מומלץ.

תוויות , , , , , , | 4 תגובות

תפוזים בים

תפוזים הם פרי של חורף. כשרוחות מנשבות בקרירות, כשחוזרים הביתה עם נעליים ספוגות מים כי הרחובות בתל אביב לא בנויים לגשם, כשהדילמה הכי משמעותית שלך במהלך היום היא אם נרטבים יותר בריצה או הליכה. בימים כאלה, אתה חוזר הביתה ומקלף לך תפוז, כי אמא תמיד אומרת שתפוז מלא בויטמין C ואם תאכל לא תידבק בשפעת ולא תהיה לך דלקת גרון. כי תפוז הוא החבר הכי טוב בחורף, החיסון נגד כל פגע.

אבל השנה, אין חורף. בשבוע האחרון של נובמבר יצאתי לצלם תפוזים בים והיה חם. עשרות אנשים צעדו בטיילת והזיעו, השתכשכו במים ושיחקו מטקות על החוף. כמה מוזר לארוז בקופסא לים תפוזים ולא משמשים או אבטיח...
בעודי מתעכב להעלות את המתכונים לבלוג החום מקצין ושורף את הכרמל. שוב הטבע מוכיח את עוצמתו ואותנו על יהירותנו. שבוע אחרי שחגגנו את נצחוננו על ההר במנהרה מפוארת החוצה אותו לרוחבו, ההר שורף את בתינו ויקירינו. לטבע ציניות משלו וימים ספורים לאחר שהאש כובתה, אנחנו ערב סערה גדולה שאם הייתה מקדימה בכמה ימים היה נמנע האסון.
מתוך כוונה לשלוח לאדון טבע רמז החלטתי להקדים את השימוש בפרי החורף לחורף עצמו ולהביא מבחר מתכוני תפוזים. כל מתכון מתאים לחלק אחר בארוחה – ממנה ראשונה ועד קינוח.  








המנה הראשונה היא טרטר (סביצ'ה) סלמון בסגנון אסייתי עם שמן שומשום, ג'ינג'ר וכמובן תפוזים. חובה להשתמש בסלמון טרי טרי אותו תוכלו לזהות לפי צבעו הכתום והמבריק אם צבע הדג כהה מדי ובעל ריח ים חזק עברו לדג הבא.
המתכון לסלט שומר ותפוזים מרענן ומעניין ויכול ללוות כל מנה עיקרית כבדה. השומר עם טעם האניס משתלב מעולה עם מתיקות התפוזים. מומלץ לבחור פקעות שומר קטנות ומתמכרים לסלט המיוחד. 
מנה עיקרית למי שמעוניין להשקיע באורחיו - שוקי עוף ממולאים בתפוזים. עבודה לא מעטה אבל התוצאה מרשימה וטעימה.
כמובן שאי אפשר בלי עוגת תפוזים. לא מדובר כאן בעוגת הספוג הקלאסית אלא בעוגה בה משתמשים בכל חלקיו של התפוז עם טריק מעניין. ההכנה של העוגה הזו פשוטה לחלוטין והיא כל כך טעימה שביום שהיא נגמרה כבר רציתי להכין אותה שוב.   

תוויות , , , , , , , | 4 תגובות

פיצה ביתית - מגרש המשחקים של הדמיון


כשאתה גר בלב תל אביב יש מאכלים שהמוטיבציה להכין אותם הופכת להיות נמוכה מאוד. העיר מלאה במקומות סבירים, טובים ואפילו מצויינים בהם תוכל לספק את החשק לאיזו פחמימה משביעה לאחר יום עבודה ארוך, באמצע הלילה או לפנות בוקר לאחר לילה רווי אלכוהול. כזו היא גם הפיצה אשר קיבלה מקום של כבוד בעיר וניתן למצוא אותה באיכות לא רעה בכלל, בקשת רחבה של גישות: מקלאסית ועד למקושטת בתוספות מעניינות ומודרניות.
בכדי להתחרות בשוק רווי ההיצע הזה ולמצוא את הסיבה להוציא את המערוך מהמגירה יש לנקוט בצעדים קיצוניים. לקחת את הרעיון הבסיסי של הפיצה למקומות חדשים ולהבין שסך הכל הבצק הוא מגרש המשחקים של הדמיון. בעוד בתי העסק מוגבלים, בסופו של דבר, בצורך לענות למכנה משותף רחב של טעם, בבית כל אחד וטעמו הוא, יכול לדחוף את הנדנדה קצת יותר.
מעבר לאפשרויות הבלתי מוגבלות בהכנה ביתית של פיצה, אם חושבים על הדברים מראש זמן ההכנה קצר מאוד. אפשר לנצל את השבת להכנת הבצק והתוספות ולהשתמש ביומיים הקשים של תחילת השבוע. המתכון לבצק שאביא כאן מספיק ל – 4-5 פיצות בקוטר 30 ס"מ. לאחר ההתפחה והחלוקה לכדורים שמרתי את חלקם במקרר ולמחרת בערב רק רידדתי, סידרתי תוספות ואפיתי.
תמצאו כאן שלושה מתכונים לתוספות מעניינות עם צבעים וטעמים חזקים שמשתוללים בעין ובפה:
  • פיצה בסגנון סנייה
  • פיצה עם אפרסמון, דלורית ופטה עיזים
  • פיצה עם פסטו פטרוזיליה וכרובית
הבצק בו בחרתי להשתמש מכיל קמח מלא המעשיר לדעתי את טעמו ומוסיף ערך תזונתי.      
אפיית הפיצה בבית לוקה בחסרון אחד גדול לעומת ההכנה בפיצרייה. בפיצרייה משתמשים בתנורים מיוחדים עם תחתית אבן. כך, הפיצה מקבלת חום תחתון גבוה הנותן לה את הקריספיות האהובה. בכדי לנסות ולהתקרב כמה שיותר לאפקט הזה אנא שימו את התבנית או הרשת בחלק התחתון ביותר של התנור (לחובבי פיצה מושבעים כדאי לקנות אבן שמוט) ודאגו לחמם את התנור היטב לחום גבוה.
   
מתכון פיצה בסגנון סנייה

פיצה בסגנון ערבי, הרבה בשר טחון, טחינה ופטרוזיליה. הסנייה לעד זכורה לי כמנה מנצחת במסעדה ערבית על כביש עכו כרמיאל. מוגשת במחבת פח לוהטת עם טחינה מבעבעת שעוטפת בשר כבש. כאן, תוכלו להשתמש בבשר כבש אך גם בשר עגל יהיה מצוין.


תוויות , , , , , | 7 תגובות

בראוניז עם רוזטה

לבראוני קשה להחליט מה היא. סך הכל יש לה אוסף תכונות טובות: המון חמאה , סוכר ושוקולד, יחד עם זאת, הבראוני נמצאת בהתלבטות תמידית. תוהה על מהותה בכל פעם מחדש כשהיא נכנסת לתנור, לאן פניה מועדות? האם היא הולכת להיות פאדג'ית, רכה ונמסה בפה? האם עוגייתית ונימוחה? האם עוגתית, מוצקה ודחוסה?
ככה זה כשיש לך הרבה פוטנציאל, לפעמים הבעיה היא איך לממש אותו. בעיקר היום, כשהכיוונים מהם ניתן לבחור אינסופיים והקשר הפיזי לקרקע והבית לא מגביל. כך, גם לבראוני לקחו את הרכיב היחידי שקושר אותה לקרקע – הקמח, והורידו אותו למינימום. כמונו, גם היא בניתוק הזה, מושפעים רבות מהסביבה העוטפת אותנו יותר מתמיד בכל רגע ורגע. כמו בתנור טורבו, שטף של מידע זורם סביבנו ומשפיע על חיינו והחלטותינו.
השליטה בבראוני כמעט אינה נמצאת בתוכה היא נמצאת בסביבתה. משך האפייה יתווה את מסלול חייה מפאדג'ית , למרקם של עוגייה ועד למרקם של עוגה בחושה. כל תוצאה יכולה להיות מעולה תלוי באיך שהסביבה - הפעם מי שיאכל אותה, אוהב.
בכדי להקל על הבראוניז את הבחירה הוספתי להן ייחוד. אין כמו תכונה מובהקת, שונה, דומיננטית, מוחצנת, כזו שלא ניתן לפספס, תכונה שכאשר אנשים מסתכלים עליך הם יכולים מיד להגיד: "הוא כזה" בכדי לעזור לאדם להחליט על כיוון. בעוד רובנו מדשדשים בבליל תכונות מאוזנות אנשים עם תכונה כזו שידעו לנצל אותה המריאו אל-על.
הבראוניז האלה זכו בתוספת של רוזטה כדי לתת להן כיוון ברור. תוספת הלחות והטעם הללו באים במיטבם כאשר הבראוניז שהו רק 25 דקות בתנור או אז הן יוצאות כמו פאדג' שוקולד עשיר בניחוח שקדים וטעם מרציפן מרומז. הן יצאו לחות ביותר כך שאי אפשר לפרוס אותן ללא קירור משמעותי.

מוקדש לשאנטי – כלב מיוחד שהמריא אל-על

תוויות , , , | 12 תגובות

גולדן סטאר - ריבת קרמבולה

אחד הארועים  המרגשים בבישול הוא כשמזדמן לך חומר גלם שלא צפית את בואו. לא ניתן לך זמן להתכונן או לחשוב בדקדקנות על מתכון מתאים, פתאום הוא מגיע, מפתיע וזמני כמו כוכב נופל. כוכב כזה הזדמן לי לאחרונה בדמות כמות עצומה של פרי הקרמבולה.

שפר מזלי וניתנה לי בחודשים האחרונים ההזדמנות להינות מנגישות מרתקת לפירות מיוחדים הגדלים בגינה פרטית במושב בית יצחק.  בהינתן כמויות גדולות של פירות עונתיים המגיעים לתקופה קצרה, הדבר המתבקש לעשות איתם הוא כמובן, ריבות.
בקיץ הייתה זו ריבה של תפוזונים סיניים (קומקוואט) עם תיבול של וניל, לקראת בוא הסתיו היה זה ניסיון לא כל כך מוצלח לריבה של גויאבה תותית – פרי שלא הכרתי קודם לכן. גוייבות קטנטנות בגודל של תותים ובצבע ורדרד בעלות טעם מתוק יותר מהגוייבות הרגילות. הפעם, כאמור, הייתה זו ריבת קרמבולות.

כמה טיפים להכנת ריבה:
-         החומר המקריש את הריבה הוא פקטין. הפקטין נמצא בעיקר בזרעים ובקליפות של פירות.לכל פרי כמות פקטין משלו ולכן יש להבין עד כמה עשיר בפקטין הפרי בו אתם משתמשים בכדי לדעת האם כדאי להעשיר את הריבה בפקטין ממקור אחר.
-         הפירות העשירים ביותר בפקטין הם פירות הדר ותפוחים. על כן, הוספה של ליבות תפוחים או לימון חתוך שלם כולל הגרעינים והקליפה לריבה מפרי דל בפקטין תסייע להקרשת הריבה.
-         הפקטין פועל בחום ולכן יש לבשל ריבה זמן רב בחום נמוך. כמו כן, פעולת הפקטין זקוקה לחומצת לימון וסוכר.
-         הסוכר בריבה פועל גם כן כחומר מסמיך. בעת הבישול המים מתאדים והסוכר מתקרמל והופך את הריבה לסמיכה. ריבה מפירות עשירים בפקטין יכולה להכיל פחות סוכר.
-         הדרך הטובה ביותר לבדוק אם הריבה מוכנה היא לשים צלחת במקפיא ולטפטף עליה מהריבה החמה. לאחר כמה שניות מעבירים אצבע בשלולית הריבה. אם הפס נשמר והריבה לא ממלאת אותו היא מוכנה.
-         ריבה דורשת סבלנות ויכולה לדרוש זמן בישול של כמה שעות.אל תתחילו אם אתם צריכים לצאת לסרט עוד שעה.
-         כדי לקצר זמן בישול כדאי לבשל בסיר רחב הגורם לאידוי רב יותר.
-         עיקור צנצנות – הריבה נשמרת היטב בצנצנות מעוקרות. עיקור הצנצנות מתבצע ע"י בישול הצנצנות במשך מספר דקות במים רותחים. לאחר מילוי הצנצנות בריבה סוגרים והופכים את הצנצנת על ראשה עד שהריבה מתקררת. התהליך יוצר ואקום המגן על הריבה.

תוויות , , , , | 7 תגובות

טוסקנה - חלק ב'

אנטיפסטי ומה שבא אחריו
לאלו מכם אשר חווים את איטליה בפעם הראשונה ראוי לעשות קצת סדר במנהגי הארוחה האיטלקית. לפתיחה תוגש מנת אנטיפסטי לפתיחת התאבון, אחריה תוגש primi: פסטה, ריזוטו או מרק, secondi היא המנה העיקרית והבשרית וכמובן דולצ'ה – קינוח. מדובר בארוחה ארוכה ונינוחה כראוי למקום אך יחד עם זאת מאתגרת את הקיבולת ולכן אני ממליץ לחלוק חלק מהמנות ביחד.
האנטיפסטי הטוסקני מורכב ממגוון מנות קטנות: נקניקים שמנמנים, פרוסות פקורינו, ברוסקטה עם שמן זית ועליה עגבניות קצוצות עם בזיליקום או ממרח חם של כבד עוף, ירקות טריים ומוצרלה, מלון בפרשוטו ועוד.

המסעדה הראשונה בטוסקנה בה ישבנו הסתתרה בסמטא צרה בקרבת נהר הארנו בפירנצה והיא גם הגישה את האנטיפסטי הטוב ביותר שאכלנו בטוסקנה אשר הכיל את כל המגוון שתואר להלן. מסעדה מסורתוית וביתית בה אין צורך בתפריטים. המלצר פשוט מביא את המנות הטריות לפי הסדר המקובל ונותן אופציות מצומצמות לבחירה, בכך מקל עליכם את החיים ומאפשר לכם להתרכז באווירה החמימה. מנת הפרימי שהוגשה הייתה מרק עגבניות ולחם מסורתי שיגרום לכם להצטער שאין לכם מאמא איטלקייה.
מימין - פרשוטו במתקן מלחציים מסורתי מוכן לפריסה. משמאל - קישוט בכניסה למעדנייה בסיינה
כעין סגירת מעגל, גם המסעדה האחרונה בה סעדנו בטוסקנה הייתה מסורתית אך עם זאת יוקרתית ומוקפדת יותר מהראשונה. האנטיפסטי כלל פלטה של נקניקים מעולים, מעושנים ומתובלים בדייקנות. מנות הפרימי היו לא פחות ממהממות: רביולי ממולא בריקוטה ואגסים מבושלים בזעפרן וריזוטו פטריות פורצ'יני שהיה הריזוטו הטוב ביותר שאכלתי מעודי. 
IL LATINI - המסעדה בפירנצה בה תמצאו אוכל מסורתי במחיר שווה.
Peruca - המסעדה האחרונה בה אכלנו, נמצאת בסן-ג'מיניאנו מסורתית ויקרה יותר.


בשר
בטוסקנה משקיעים בבשר משובח והוא החלק העיקרי והחשוב של הארוחה. מיני בשרים צלויים על הגריל הם המנה העיקרית אותה תמצאו בכל מסעדה טוסקנית. אנחנו קיבלנו חוויה חד פעמית של ארוחת בשרים משובחת.
בעיירה פנזנו שעל דרך היין בקיאנטי שוכן הקצב המפורסם ביותר באיטליה ושמו דריו. מכיוון שהממליץ (לו שלוחה תודה אין קץ) הפציר בי להזמין מקום מראש נכנסתי על הבוקר לסטפאנו החביב מנהל בית החווה שלנו וביקשתי שיזמין עבורינו מקום לערב. לאחר שיחה קולנית באיטלקית עם דריו בישר לי סטפאנו כי בשמונה עלינו להגיע ושהיום דריו  מגיש את הסטייק המפורסם תוך שהוא מדגים לי את רוחב הסטייק כ-10 ס"מ בין שתי אצבעותיו.באותו יום הרגשתי כמו בני ישראל בדרכם במדבר עד למעמד הר סיני. ציפייה ארוכה ומתמשכת במסע לעבר התגלות חדשה ומסתורית. מזג האוויר הלך והתקדר ככל שהתקרב הערב רעמים וברקים התגלגלו במרחק מתוך סערה מתרגשת. העיירה הקטנה התרוקנה מאדם עם רדת החושך והפכה להיות מאיימת מעט בבדידותה בין הגבעות החשוכות. מיהרנו להתקרב אל מקור האור בסמטא – הקצבייה של דריו.

בקצבייה קיבל את פנינו נער חצי איטלקי חצי הודי (ריזוטו קארי?) לבוש בסינר קצבים. היינו היחידים במקום והוא הציע לנו יין וברוסקטות בשמן זית מלח או מרוחות בשומן חזיר מתובל. בעודנו טועמים מהאנטיפסטי החל ברד אימתני בחוץ ושמחנו מאוד להיות כבר בפנים אך לא הצלחנו להבין היכן עתידה להתרחש הארוחה? מתי מתגלה הסטייק לעם?
בשעה שמונה בדיוק הנער הכריז כי ניתן לגשת לארוחה והזמין אותנו לבוא אחריו. הוא לקח אותנו פנימה אל תוך הקצבייה בינות למקררים והמכשירים כאשר לפתע הוא לחץ עם רגלו על כפתור ברצפה ודלת סתרים נפתחה בקיר. עלינו במדרגות, המומים מהתרגיל ובקומה העליונה התגלה לנו שולחן מדהים ערוך למשעי, בקבוקי יין מסורתיים, לחם, ירקות, שמן זית, חומץ. לצד השולחן שיכול להכיל כמה עשרות אנשים דולק הסנה הבוער, גריל ענק ובוא אש מלככת את הגחלים. במרכז השולחן נחים לוחות הברית, 4 נתחים עצומים של בשר 2 נתחי T ו-2 נתחי פילה. לצד הגריל כבר חיכה לנו הנביא, השליח, איש הבשורה הקורא לעצמו: מאסטר אוף ד'ה גריל.

בעודנו ממתינים לשאר האורחים מלצר צעיר וחביב ממקור אוקראיני שמשקפי ריתוך על מצחו מזג לצלוחיות שמן זית משובח, חומץ בן יין (לא בלסמי, ששייך לאזור אחר), פיזר מלח מיוחד המיוצר במקום ומכיל תבלינים מעושנים. בתערובת הזו טבלנו ירקות טריים ופריכים וכמובן לחם טוסקני.
לאותו ערב הזמינו מקומות 11 איש אך כנראה מזג האוויר הסוער השאיר כמה מהם בבית ורק 5 מאמינים אדוקים כולם איטלקים הגיעו בנוסף אלינו. הכמויות חושבו לפי ההזמנות כך שכל אחד מאיתנו התמודד עם כמות כפולה בערך של מה שאדם נורמלי יכול בדעתו לאכול.
המאסטר כבר הניח חלק מהנתחים על הגריל תוך שמוגשת המנה הראשונה: סושי א-לה קיאנטי, בשר אדום נא לחלוטין שתובל או יותר נכון הוטבל בשמן זית, רצועות דקיקות של קליפת לימון ומעט עשבים. לאחר מכן הוגש מה שיכול להקרא בטעות המבורגר אך למעשה מדובר בבשר קצוץ גס שנצרב קלות על הגריל לקבלת טעם של אש ותו לו. הקציצות הצרובות נקרעו בידי המאסטר בצלחת ההגשה הגדולה ועליהן נמזג שמן זית בנדיבות – מעדן.

הארוחה לוותה כמובן בתוספות שיצאו מן המטבח באחריות סטודנט מקליפורניה הלומד בשוויץ ועובד בקיץ אצל דריו. התוספות הן כמובן לא העניין כאן אך אחת ראוייה לציון ושחזור. קערות גדולות המלאות בנוזל הנראה כמו מרק עוף הוגשו לשולחן ונאמר לנו כי מדובר בתבשיל שעועית. מכיוון שכבר חישבנו מראש את אפסיותנו אל מול כמויות הבשר הצפויות להגיע החלטנו לוותר, אך האיטלקיה השמנמנה שישבה לצידנו הפצירה בנו לטעום מהתבשיל. מדובר בשעועית לבנה מזן הנקרא טוסקנלו (toscanello beans) המבושלת באריכות ובעדינות לכדי רכות חמאתית במים ושמן זית משופעים בעלי מרווה ושיני שום שלמות.

כשאוכלים תבשיל מסוג זה מבינים למה אוכל הוא מקרב לבבות – מיד כשאתה טועם אתה מקבל תחושה של משפחה, של חום וקרבה. חיוכים רכים של נחמה עולים על פניהם של המסובין וכבר אין שום דבר היכול להפריע לשלווה. לא פלא שקיבוץ הגלויות הזה מתרחש כאן, בעיירה הקטנטנה במרכז גן העדן הטוסקני.
רגע השיא בארוחה הגיע. משה ירד מן ההר וה-T ירד מהגריל. המאסטר עטף את הנתח הענק במפית הניף אותו אל מול העם והכריז בקול גדול: "סניורס אנד סניוריטס, ביסטקה אלה פיורנטינה!" העם השיב במחיאות כפיים נרגשות. הוא פרק את הנתח לחתיכות שהוגשו לכל אחד מהיושבים. הבשר היה כמובן עשוי למידת רייר עם צריבה אחידה ומושלמת כמעטפת. בשר רך, מלא בטעם כמעט מתוק, של פרה שגדלה בגבעות ירוקות ונשמה אוויר צלול.
בהמשך הוגשו מגוון נתחים נוספים לשולחן ולאט לאט הרגשנו שהמשימה המוטלת על כתיפינו אינה פשוטה והכבוד הציוני נרמס תחת כמות הבשר הבלתי נתפסת והבחור האיטלקי העצום שלא הרים את ראשו מהצלחת מתחילת הארוחה לפני כשעתיים ובלע לקרבו כמות אוכל שיכולה לקיים שבט באפריקה לשנה שלמה.
לאחר הביס האחרון, מחצית מהנוכחים מעולפים בפנים, כפתורים עליונים במכנסיים נפתחים חלקינו יוצאים למרפסת לשאוף אוויר צונן ולעשן סיגריה הכרחית.
הרוחות נרגעו וכקינוח הוגשו מיני ליקרים מענייינים, עוגת תפוזים צנועה וקפה.
החברים האיטלקים נשארו כנראה לשוחח ולצחוק עוד שעות לאחר שעזבנו את המקום.

מדובר בחוויה אמיתית של בשר משובח, אירוח ממדרגה ראשונה ואווירה יחודית. אם אתם מתכננים נסיעה לטוסקנה תוודאו שהכנסתם את המקום הזה לתוכניות שלכם.


יין
שטח הכרמים לתושב בטוסקנה הוא כנראה מהגבוהים בעולם. לכל כיוון בו תסתכלו עיניכם יתקלו בכרם ענבים מטופח ונאה השייך ליקב הממוקם בבית חווה או טירה של משפחה רבת דורות. למעשה 3 ימים מלאים הקדשנו למעבר בין היקבים טעימת היינות ורכישתם חסרת הרסן. דרך היין המרכזית בטוסקנה היא דרך הקיאנטי ממנה נשקף נוף מהמם של גבעות משתפלות מכוסות בגפנים בשלות מהן מפיקים את יין הקיאנטי המפורסם. כל יקב משחרר לטעימה בדרך כלל את הקיאנטי קלאסיקו שלו ואת הרזרבה שבוגר ממנו. הקיאנטי קלאסיקו קליל, פירותי ומתאים לכל ארוחה ולעומתו, הרזרבה כבד יותר ומכיל טעמי עץ ותבלינים. דרך יין נוספת ושונה היא הדרך העוברת ממונטלצ'ינו למונטפלצ'ינו שם כבר תמצאו יינות מתוחכמים יותר כמו ברונלו די מונטלצ'ינו.
היין מלווה כל ארוחה בטוסקנה. בצהריים נהוג להזמין את יין הבית, קיאנטי כמובן, שיוגש בקנקן גדול ויישתה מכוסות זכוכית רגילות לחלוטין. יש קסם מיוחד לדעתי בשתיית יין מכוסות רגילות שבארץ ישתמשו בהן לשתיית מיץ ורעלים מוגזים למיניהם. זהו קסם של אנשים אשר עבורם אוכל טוב ויין טוב הם עניין של שגרה. שגרה בה האדם מחובר לטבע וניזון מאדמתו באופן טבעי וישיר ולא ממפעלי מזון כימיקלי מהונדס. בארוחת הערב תוכלו להזמין בקבוק של יין קצת יותר יוקרתי ואף לקבל כוסות יין אמיתיות שידגישו את ההבדל.
סמל התרנגול השחור ניתן ליקבים החברים באיגוד יצרני הקיאנטי
יין הקינוח של טוסקנה הוא vinsanto יין בעל אחוז אלכוהול גבוה ומתיקות גבוהה המזכיר בטעמיו ליקר שזיפים. את היין נהוג להגיש בכוסיות קטנות ולצדו ביסקוטי שקדים מתובל. את הביסקוטי טובלים ביין ונהנים מהשילוב המנצח.
כפי שציינתי בטוסקנה מאות יקבים ואין שום אפשרות להספיק לראות ולטעום בכולם. בדרך כלל מקבלים את התיירים הטועמים בסבר פנים יפות. כמובן שיש כאלו בהם נתקלנו באנשים חמים ונחמדים במיוחד ויש כאלה שפחות. אתן כאן מספר יקבים מומלצים מהרשימה הארוכה בה ביקרנו:
Castello Di Meleto - טירה מהממת בעלת יקב המפיק קיאנטי מעולה.
Pomona - בית חווה קטן המייצר כמות קטנה של בקבוקים בשנה. קבלת הפנים במקום הייתה מצוינת. קיבלנו הסברים מפורטים וטעימה נדיבה מאוד.
סך הכל שתינו 2 אנשים, ב-5 ימים, 12 בקבוקי יין ועוד חזרנו עם שלל רב אשר נארז ערב לפני הטיסה חזרה בקפידה תוך דיונים אינסופיים וחישובים מסובכים על מנת לדעת אם אנחנו עומדים בצו המכס הנוקשה.


תוויות , , , , , , , | 3 תגובות

טוסקנה - חלק א'

עברה כמעט שנה מאז שהעלתי בדעתי לכתוב בלוג על אוכל. כמו הרבה רעיונות טובים ויוזמות פורצות דרך בחיי, הנוחות המלטפת של שקיעה יומיומית ברביצה חסרת מעש הורידה גם על הרעיון הזה את הלילה החשוך. כמובן, נאפו תירוצים אינספור וסיבות רציונאליות מדוקדקות התומכות בנטישת המיזם החדש, כך שכל נסיון שלי או אחרים להחיות אותו מחדש יאלץ להסתכן בכוויה חמורה מתנור מוחי הקודח.
אז מה בכל זאת הדליק מחדש את האש? הסתכלו בתמונה הבאה:


אם יש גן עדן קולינרי עלי אדמות הוא נמצא שם. שוכן לו בין כרמים אינסופיים, עצי זית מפוארים, יקבים עתיקים, מעדניות מוקפדות, שווקים מרגשים... בכל פינה הוא נמצא, אין צורך להתאמץ לחפש. אז לכבוד גן העדן הזה ואולי בעצם בזכותו החלטתי לחזור - טוב, אולי זו התבטאות קיצונית מדי, לנסות לחזור לכתוב על אוכל.

מצרכים בסיסיים לארוחה טוסקנית

לחם
אין ארוחה טוסקנית שאינה מלווה בלחם. בכל מסעדה מהפשוטה ביותר ועד ליוקרתית ביותר תוגש סלסלת קש מרופדת במפית לבנה ועליה לחם פרוס. הלחם הטוסקני והג'בטה המפורסמת הם תאומים לא זהים, הלחם הטוסקני פחות אוורירי מהג'בטה והקרום שלו קשה ביותר. זהו לחם שאם תנסו לאכול אותו יום למחרת אפייתו תקוו שביטוח חו"ל שלכם מכסה שיחזור שיניים מלא.


בדרך מפירנצה דרומה לכיוון דרך היין אספנו ממיטב מרכולת השוק של יום ראשון בעיירה impruneta , גבינות, נקניקים, שמן זית, וירקות. התכוונו לאכול בערב בבית החווה המקסים וכשהגענו אליו שמנו לב ששכחנו פרט חשוב אחד – לקנות לחם. מיד נסענו לסן ג'מיניאנו העיירה הציורית הקרובה שם עברתי ממעדנייה למעדנייה ללא הצלחה. בסופו של דבר באחת המעדניות מצאתי את מבוקשי אך נאמר לי שהלחם הוא מאתמול. לא חשבתי יותר מדי וקניתי שני ככרות. מההתרגשות הרבה נפל לי בדרך לרכב אחד מהככרות על המדרכה, אמנם כבר היה חשוך אך נדמה לי שאבן המדרכה האימתנית מתקופת ימי הביניים נסדקה מהלחם ואילו ללחם שלום. הגענו לבית החווה והכנסנו את הלחם לתנור בתקווה שהחום ירכך קצת את קרומו הנוקשה. אמנם התרגיל הצליח אך לאחר כמה דקות כבר שוב אי אפשר היה להתמודד עם הקרום הסורר.


צמחוני זה הכי, אחי
כנראה הירקות בטסקנה מרגישים שהם גדלים בסביבה המפנקת ביותר שניתן למצוא וכאות תודה הם מבשילים לכדי שלמות. צובעים את השווקים בצבעים עזים הבוהקים בשמש וגורמים לך להסתחרר בין האדום של העגבניות המתוקות, הירוק של התרד הרענן, הסגול של החצילים המוצקים, הצהוב של הלימונים מהדרום, הכתום של הגזרים הפריכים. הירקות והפירות הם אלה שגרמו לנו יותר מכל לרצות לבשל לעצמנו בטיול הזה. הרגשנו חובה מוסרית לנצל את השפע והטריות חסרי המקביליות בארצנו. מחומרי גלם איכותיים כאלה צריך להכין רק אוכל פשוט ביותר שנותן להם לבוא לידי ביטוי עם הפרעות מינימאליות של מגע יד אדם.


מלבד הירקות הסטנדרטיים הנפוצים במטבח הטוסקני כמו עגבניות, שום, תרד, בזיליקום נפוצים גם כאלה יחודיים יותר כמו פרחי קישואים אותם מטגנים כמו טמפורה או ממלאים ומטגנים, פטריות פורצ'יני, פלפלונים קטנים ועגולים אותם נוהגים למלא בתערובת טונה מתובלת או גבינה.



גבינה
בחו"ל עדיין אפשר למצוא אנשים ולא מעטים יש לומר, שכאשר אומרים להם ישראל הם חושבים מיד על מלחמה וגמלים. באופן דומה כשאומרים איטליה לא מעט יחשבו פרמז'ן פסטה ופיצה. כמובן שהעולם מורכב יותר וסקרנות או חלילה פתיחות מינימאלית יכולות להציף קצת יותר פרטים בתמונה. הרי גמלים יש בערך אלפית אחוז ממכוניות בישראל ומלחמה זו בעצם הגדרה ישנה לתהליך שלום אינסופי. בכל אופן, באיטליה לכל מחוז יש עולם קולינרי משלו עם התמחויות ספציפיות הנובעות מאקלים ייחודי ותנאי שטח שונים. ובהינתן עושר עצום בטווח שבין האלפים לים התיכון לא ניתן להסתפק בהסתכלות כוללנית על איטליה כמקשה גסטרונומית אחת. ובכן, בנוגע לפרמז'ן, אל לכם לטעות ולבקש בטוסקנה מגבינת המחוז האחר הזו (אמיליו-רומנה אם אתם מתעקשים, השכן הצפוני), בטוסקנה התנהגו כטסקנאי ובקשו רק פקורינו.


למעשה מקור הפקורינו הוא מאזור רומא אך הטוסקנאים מתגאים בפקורינו שלהם אשר בדרך כלל תהיה מלוחה פחות מחברתה הרומאית. ביחס לפרמז'ן הפקורינו רכה יותר ולכן מתאימה גם לסנדוויצ'ים או כחלק ממנת אנטיפסטי ולא רק לגירוד מעל פסטה. במעדניות של טוסקנה מוכרים פקורינו המיושנת בשלל שיטות: ביין (החביבה עלי), בעלי עץ אגוז, בפלפל, בחציר, בעלי גפן, בפחם ועוד…


תוויות , , , , , | 1 Comment

טארט אפרסמון ושקדים

אני מת על טארטים. בכל פעם שאני חושב על אפשרויות להכנת עוגה תמיד יעלה טארט כאחת האופציות המובילות. הטארט עדיף בעיני על עוגה בחושה או עוגת שמרים כי הבצק מהווה אחוז נמוך ביותר מהמוצר כולו וכשעושים אותו כראוי הוא פריך ומתפורר בפה לרסיסים עדינים שמשאירים טעם חמאתי משכר המלווה את המילוי. אם כבר ציינתי את המילוי, מגוון האפשרויות הוא בלתי נדלה ובדרך כלל מביא לידי ביטוי את הרכיב המרכזי (לפי סוג הטארט) במלוא הדרו.
מכיוון שהכנת טארט פותחת מגוון אינסופי של אפשרויות למילוי, נדרש מאיתנו רק דמיון מפותח ומתן עדיפות לרכיבים עונתיים. סיבוב קטן בשוק בעונת הסתיו לא יאפשר לכם להתעלם מהמפלים בכתום עז על הדוכנים של אפרסמונים. העונה הקצרה של הפרי המיוחד הזה מחייבת התייחסות ולכן מתוך כבוד לפרי בחרתי לחבר אותו לסוג העוגה שאני הכי אוהב – הטארט.



האפרסמון הוא פרי בעל סגולות בריאותיות רבות: עשיר בסיבים תזונתיים המשפרים את פעולת המעיים, בנוגדי חמצון כיאה לפרי צבעוני שכזה ובויטמין A. אך התכונה המשמעותית ביותר בהתחשב בכמות החמאה שנכנסת לטארט הזה היא שהאפרסמון מעכב את ספיגת הסוכר והכולסטרול בדם.

בחרתי לחבר את האפרסמון לטארט שקדים המבוסס על מתכון של רביבה וסיליה. מדובר בטארט כבד יחסית, מלא בטעם של מרציפן, חמאה ואפרסמון כמובן. ראוי לו לטארט הזה שיוגש באחר צהריים סתווי ליד כוס תה או חליטה קלילה ומרעננת של נענע ופחות כקינוח של ארוחה מלאה. כמובן שהמראה של הטארט הזה מהמם ומגרה בכתום עז ובוהק מזיגוג החמאה והסוכר (הידעתם שהצבע הכתום הוא מעורר תאבון? תסדרו אפרסמונים בצורה נאה על השולחן כקישוט ותראו איך כולם מסיימים מהצלחת גם אם לא יצא לכם אוכל כל כך טעים). כדי להגיע למראה הזה אל תשכחו לפרוס את האפרסמונים לרוחב במקביל לעוקץ וכדאי שתשקיעו בסידור פרוסות האפרסמון על הטארט בצורה מושלמת, זה חלק מהקטע.
למעשה את הבצק הפריך וקרם השקדים ניתן להכין מראש ולשמור במקפיא עד יום לפני הכנת הטארט. את שניהם ניתן להפשיר במקרר במשך הלילה ולהכין את הטארט במהירות הבזק. האפרסמונים דורשים טיפול מינימליסטי כפי שיתואר במתכון.

תוויות , , , , , , | 2 תגובות

ריזוטו שרימפס ותירס

תכנון ארוחת צהריים לשבת יכול להיות עניין של עשר דקות או תכנון מדוקדק של שבוע מראש. התחזית הקודרת לסוף השבוע הבהירה לי כבר ביום שלישי שטוף שמש שארוחת השבת תשקף את רוח הסתיו. כשפקחתי את העיניים בבוקר יום שישי התחזית אומתה וטיפות גשם הרטיבו את המדרכה מחוץ לחלון והכניסו ריח חורפי הביתה. בדרך כלל אני אוהב את החורף ושמחתי למראה הטיפות המרצדות, אך אי אפשר היה להתעלם מהעובדה שביקור רטוב בשוק יכול להפוך לחווייה לא נעימה. בעודי לוגם את הקפה המהביל של הבוקר ומתחמם השמש ניצחה את העננים ושלחה קרניים חמות שליוו אותי בתורי את השוק אחר מתנות יקרות שהסתיו מביא עימו - ארטישוק ירושלמי שיהפוך למרק סמיך ומיוחד, פירות ים טריים, תירסים צהבהבים ומתוקים ואגסים שיבושלו ביין ותבלינים.

התור הארוך בדוכן הדגים הפך לחווייה נעימה של צפייה בדגים טריים שוכבים על קוביות קרח מטפטפות, נתח גדול של טונה אדומה שהונח על השולחן והבסטיונר שמפלט סלמון כתום ועסיסי. תוך ששוקלים לי קילו שרימפס בינוניים (למתכון שלי אין צורך בשרימפס גדולים משום שאת רובם קוצצים לתוך הריזוטו) נפתחה עבור לקוח אחר שקית של קוקי-סאן-ז'ק. בלי לדעת לגמרי מה יעלה בגורלם אצלי במטבח לא יכולתי שלא לבקש גם לי תריסר צדפות מענגות כאלה (בכל מקרה אוכל להניח אותן צרובות על הריזוטו).
ההקדמה שלי מסתיימת בהגיעי חזרה הביתה לניקוי השרימפס. קשה לי להאמין שיש אוהב מטבח שגם אוהב את מטלת ניקוי השרימפס, וכמו כולכם גם אני לא מחבב את המטלה. אבל כמו המשפט שגורס "כדי להיות יפה צריך לסבול", כך גם בבישול – כדי לקבל תוצאות מדהימות צריך לעבור גם את העבודה השחורה שהדרך טומנת בחובה. המחשבה על הטעם של השרימפס עם התירס המתקתק בתוך המרקם הקרמי של הריזוטו היא זו שנתנה לי את הכוח לסיים לקלף את כל הקילו בבת-אחת.
ניקוי שרימפס, למי שמוכן: תופסים את השרימפס ומורידים לו את הראש עם שתי אצבעות, מתחילים לקלף את השריון הדק מהגוף לכיוון הזנב ודואגים להשאיר את הזנב (חלק מהשרימפס יהיו מעל הריזוטו והם יפים עם הזנב). בעזרת סכין חדה מבצעים חתך בגב השרימפס מכיוון הזנב לכל האורך ומוציאים את החוט (שהוא המעיים של השרימפס – איכס). שוטפים את השרימפס הנקיים במים קרים ושומרים במקרר מכוסה בניילון נצמד עד יום.

ריזוטו הוא זן אורז אשר גרגיריו עגולים וקטנים בעלי תכולת עמילן גבוהה. העמילן משתחרר בזמן בישול הריזוטו והוא אשר נותן לתבשיל את המרקם הקרמי. בישול הריזוטו מתבצע ע"י הספגת האורז בציר בצורה הדרגתית עד למצב בו הגרגרים רכים אך עדיין נגיסים (אל דנטה – כמו בפסטה). בדרך כלל מוסיפים לריזוטו כמויות גדולות של חמאה ושמנת אך במתכון זה אין שימוש בהם כלל ובכל זאת התבשיל יוצא מלא בטעם וקטיפתי.
אמנם הכנת ריזוטו דורשת תשומת לב ועמידה ממושכת יחסית ליד המחבת אך התוצאה משתלמת ביותר. מדובר במנת גורמה אמיתית ויחד עם זאת, משביעה ומנחמת עד מאוד. כך שאין צורך להגיש מנה נוספת לצידה מלבד אולי סלט ירוק מרענן.
מנת הריזוטו שאכין כאן היא שילוב של מתכון בסיסי לריזוטו שרימפס (אומץ מ"אורנה ואלה") אליו אני מוסיף מחית ארומטית של תירס וכרישה. הכרישה בושלה בציר העוף בו אני משתמש להספגת האורז ומקבלת את שלל הטעמים והניחוחות מהמרק.

תוויות , , , , , , , , | 3 תגובות
מופעל על ידי Blogger.