Archive for נובמבר 2010

פיצה ביתית - מגרש המשחקים של הדמיון


כשאתה גר בלב תל אביב יש מאכלים שהמוטיבציה להכין אותם הופכת להיות נמוכה מאוד. העיר מלאה במקומות סבירים, טובים ואפילו מצויינים בהם תוכל לספק את החשק לאיזו פחמימה משביעה לאחר יום עבודה ארוך, באמצע הלילה או לפנות בוקר לאחר לילה רווי אלכוהול. כזו היא גם הפיצה אשר קיבלה מקום של כבוד בעיר וניתן למצוא אותה באיכות לא רעה בכלל, בקשת רחבה של גישות: מקלאסית ועד למקושטת בתוספות מעניינות ומודרניות.
בכדי להתחרות בשוק רווי ההיצע הזה ולמצוא את הסיבה להוציא את המערוך מהמגירה יש לנקוט בצעדים קיצוניים. לקחת את הרעיון הבסיסי של הפיצה למקומות חדשים ולהבין שסך הכל הבצק הוא מגרש המשחקים של הדמיון. בעוד בתי העסק מוגבלים, בסופו של דבר, בצורך לענות למכנה משותף רחב של טעם, בבית כל אחד וטעמו הוא, יכול לדחוף את הנדנדה קצת יותר.
מעבר לאפשרויות הבלתי מוגבלות בהכנה ביתית של פיצה, אם חושבים על הדברים מראש זמן ההכנה קצר מאוד. אפשר לנצל את השבת להכנת הבצק והתוספות ולהשתמש ביומיים הקשים של תחילת השבוע. המתכון לבצק שאביא כאן מספיק ל – 4-5 פיצות בקוטר 30 ס"מ. לאחר ההתפחה והחלוקה לכדורים שמרתי את חלקם במקרר ולמחרת בערב רק רידדתי, סידרתי תוספות ואפיתי.
תמצאו כאן שלושה מתכונים לתוספות מעניינות עם צבעים וטעמים חזקים שמשתוללים בעין ובפה:
  • פיצה בסגנון סנייה
  • פיצה עם אפרסמון, דלורית ופטה עיזים
  • פיצה עם פסטו פטרוזיליה וכרובית
הבצק בו בחרתי להשתמש מכיל קמח מלא המעשיר לדעתי את טעמו ומוסיף ערך תזונתי.      
אפיית הפיצה בבית לוקה בחסרון אחד גדול לעומת ההכנה בפיצרייה. בפיצרייה משתמשים בתנורים מיוחדים עם תחתית אבן. כך, הפיצה מקבלת חום תחתון גבוה הנותן לה את הקריספיות האהובה. בכדי לנסות ולהתקרב כמה שיותר לאפקט הזה אנא שימו את התבנית או הרשת בחלק התחתון ביותר של התנור (לחובבי פיצה מושבעים כדאי לקנות אבן שמוט) ודאגו לחמם את התנור היטב לחום גבוה.
   
מתכון פיצה בסגנון סנייה

פיצה בסגנון ערבי, הרבה בשר טחון, טחינה ופטרוזיליה. הסנייה לעד זכורה לי כמנה מנצחת במסעדה ערבית על כביש עכו כרמיאל. מוגשת במחבת פח לוהטת עם טחינה מבעבעת שעוטפת בשר כבש. כאן, תוכלו להשתמש בבשר כבש אך גם בשר עגל יהיה מצוין.


תוויות , , , , , | 7 תגובות

בראוניז עם רוזטה

לבראוני קשה להחליט מה היא. סך הכל יש לה אוסף תכונות טובות: המון חמאה , סוכר ושוקולד, יחד עם זאת, הבראוני נמצאת בהתלבטות תמידית. תוהה על מהותה בכל פעם מחדש כשהיא נכנסת לתנור, לאן פניה מועדות? האם היא הולכת להיות פאדג'ית, רכה ונמסה בפה? האם עוגייתית ונימוחה? האם עוגתית, מוצקה ודחוסה?
ככה זה כשיש לך הרבה פוטנציאל, לפעמים הבעיה היא איך לממש אותו. בעיקר היום, כשהכיוונים מהם ניתן לבחור אינסופיים והקשר הפיזי לקרקע והבית לא מגביל. כך, גם לבראוני לקחו את הרכיב היחידי שקושר אותה לקרקע – הקמח, והורידו אותו למינימום. כמונו, גם היא בניתוק הזה, מושפעים רבות מהסביבה העוטפת אותנו יותר מתמיד בכל רגע ורגע. כמו בתנור טורבו, שטף של מידע זורם סביבנו ומשפיע על חיינו והחלטותינו.
השליטה בבראוני כמעט אינה נמצאת בתוכה היא נמצאת בסביבתה. משך האפייה יתווה את מסלול חייה מפאדג'ית , למרקם של עוגייה ועד למרקם של עוגה בחושה. כל תוצאה יכולה להיות מעולה תלוי באיך שהסביבה - הפעם מי שיאכל אותה, אוהב.
בכדי להקל על הבראוניז את הבחירה הוספתי להן ייחוד. אין כמו תכונה מובהקת, שונה, דומיננטית, מוחצנת, כזו שלא ניתן לפספס, תכונה שכאשר אנשים מסתכלים עליך הם יכולים מיד להגיד: "הוא כזה" בכדי לעזור לאדם להחליט על כיוון. בעוד רובנו מדשדשים בבליל תכונות מאוזנות אנשים עם תכונה כזו שידעו לנצל אותה המריאו אל-על.
הבראוניז האלה זכו בתוספת של רוזטה כדי לתת להן כיוון ברור. תוספת הלחות והטעם הללו באים במיטבם כאשר הבראוניז שהו רק 25 דקות בתנור או אז הן יוצאות כמו פאדג' שוקולד עשיר בניחוח שקדים וטעם מרציפן מרומז. הן יצאו לחות ביותר כך שאי אפשר לפרוס אותן ללא קירור משמעותי.

מוקדש לשאנטי – כלב מיוחד שהמריא אל-על

תוויות , , , | 12 תגובות

גולדן סטאר - ריבת קרמבולה

אחד הארועים  המרגשים בבישול הוא כשמזדמן לך חומר גלם שלא צפית את בואו. לא ניתן לך זמן להתכונן או לחשוב בדקדקנות על מתכון מתאים, פתאום הוא מגיע, מפתיע וזמני כמו כוכב נופל. כוכב כזה הזדמן לי לאחרונה בדמות כמות עצומה של פרי הקרמבולה.

שפר מזלי וניתנה לי בחודשים האחרונים ההזדמנות להינות מנגישות מרתקת לפירות מיוחדים הגדלים בגינה פרטית במושב בית יצחק.  בהינתן כמויות גדולות של פירות עונתיים המגיעים לתקופה קצרה, הדבר המתבקש לעשות איתם הוא כמובן, ריבות.
בקיץ הייתה זו ריבה של תפוזונים סיניים (קומקוואט) עם תיבול של וניל, לקראת בוא הסתיו היה זה ניסיון לא כל כך מוצלח לריבה של גויאבה תותית – פרי שלא הכרתי קודם לכן. גוייבות קטנטנות בגודל של תותים ובצבע ורדרד בעלות טעם מתוק יותר מהגוייבות הרגילות. הפעם, כאמור, הייתה זו ריבת קרמבולות.

כמה טיפים להכנת ריבה:
-         החומר המקריש את הריבה הוא פקטין. הפקטין נמצא בעיקר בזרעים ובקליפות של פירות.לכל פרי כמות פקטין משלו ולכן יש להבין עד כמה עשיר בפקטין הפרי בו אתם משתמשים בכדי לדעת האם כדאי להעשיר את הריבה בפקטין ממקור אחר.
-         הפירות העשירים ביותר בפקטין הם פירות הדר ותפוחים. על כן, הוספה של ליבות תפוחים או לימון חתוך שלם כולל הגרעינים והקליפה לריבה מפרי דל בפקטין תסייע להקרשת הריבה.
-         הפקטין פועל בחום ולכן יש לבשל ריבה זמן רב בחום נמוך. כמו כן, פעולת הפקטין זקוקה לחומצת לימון וסוכר.
-         הסוכר בריבה פועל גם כן כחומר מסמיך. בעת הבישול המים מתאדים והסוכר מתקרמל והופך את הריבה לסמיכה. ריבה מפירות עשירים בפקטין יכולה להכיל פחות סוכר.
-         הדרך הטובה ביותר לבדוק אם הריבה מוכנה היא לשים צלחת במקפיא ולטפטף עליה מהריבה החמה. לאחר כמה שניות מעבירים אצבע בשלולית הריבה. אם הפס נשמר והריבה לא ממלאת אותו היא מוכנה.
-         ריבה דורשת סבלנות ויכולה לדרוש זמן בישול של כמה שעות.אל תתחילו אם אתם צריכים לצאת לסרט עוד שעה.
-         כדי לקצר זמן בישול כדאי לבשל בסיר רחב הגורם לאידוי רב יותר.
-         עיקור צנצנות – הריבה נשמרת היטב בצנצנות מעוקרות. עיקור הצנצנות מתבצע ע"י בישול הצנצנות במשך מספר דקות במים רותחים. לאחר מילוי הצנצנות בריבה סוגרים והופכים את הצנצנת על ראשה עד שהריבה מתקררת. התהליך יוצר ואקום המגן על הריבה.

תוויות , , , , | 6 תגובות
מופעל על ידי Blogger.